המאה העשרים הייתה רצופה באירועים של אלימות המונית ומשברי פליטים וזכתה בכינוי "המאה של הפליט." התפוררות האימפריות הרב-לאומיות במרכז אירופה והאימפריה העות'מאנית לוותה בהקמתן של מדינות לאום ששאפו להאחדה אתנית או דתית של הגוף הלאומי וטיהור הטריטוריה ממיעוטים באמצעות גירוש אלים או חילופי אוכלוסין. גם שקיעתה של האימפריה הבריטית הייתה מלווה בסכסוכים בין הלאומים היורשים ובשתי חלוקות הרות גורל – חלוקתה של הודו, ולאחר פחות משנה חלוקתה של פלשתינה-ארץ ישראל. סמינר זה יבחן שלושה מוקדי אלימות ואת הזיקות ביניהם: מרכז אירופה ומערב אסיה במחצית הראשונה של המאה העשרים, חלוקתה של הודו ב- 1947, ותוכנית החלוקה ומלחמת 1948 בפלשתינה-א"י. ננתח משברים אלו ביחס לאירועי מפתח ולמבנים ותהליכים היסטוריים מרכזיים: ההקשר האימפריאלי, דה-קולוניזציה, ומלחמות העולם. נתעמק בהתפתחויות אחרונות במחקר ההיסטוריוגרפי, בייחוד בהיסטוריה טרנס-לאומית המתחקה אחר הזיקות שהתקיימו בין המקרים השונים בעקבות נדידתם של רעיונות, פרקטיקות בירוקרטיות ואישים – אינטלקטואלים, מדינאים, בירוקרטים ואנשי צבא.