HUJI2023/24

Daphne Maugham-Casorati, La colazione (1929)

ב-1889, הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה טען ש״חוש הריח הוא אחד מכלינו המעודנים ביותר״ והפציר בקוראותיו ובקוראיו להשתמש בו יותר ככלי פילוסופי. ניטשה טען זאת בתגובה לכך שעד אז, עוד מימי אפלטון, המחשבה המערבית לרוב התעלמה מחוש הריח או הפחיתה מערכו. אך חוש הריח הוא אכן, כפי שניבא ניטשה, כלי עדין ומדויק, שמאפשר לנו להבחין, בין היתר – באחרוּת ובהבדלים דקים. מחקרים מהשנים האחרונות מראים שריח הוא סמן חשוב להגדרה של קבוצות חברתיות שונות, ושהוא משחק תפקיד משמעותי בתהליך של הגדרת זהות אישית. ריח, בנוסף לכך, הוא גם החוש שהכי קשה לבטא במילים – ולכן הוא משמש כמקרה בוחן ייחודי עבור האסטרטגיות היצירתיות שיצירות ספרות פיתחו כדי להתמודד עם מה שחומק מהשפה האנושית, או במילים אחרות, עם ה״אחר״ של הספרות. בקורס ה״ריח של האחר/ת״ נתוודע יחד למאמרי מפתח בין-תחומיים מהשדה החדש של ״לימודי ריח״ במדעי הרוח, ונבחן דרכם את הקשר של חוש הריח לשפה, לספרות, ליחסי כוח ולפוליטיקה – מגדרית, אתנית ולאומית. נשוחח על התובנות הללו באמצעות קריאה ביצירות נבחרות מהקאנון של הספרות האיטלקית – מיצירות של דנטה אליגיירי ללודיביקו אריוסטו, אלזה מורנטה, איטאלו קאלוינו ואלנה פרנטה, שבהן לחוש הריח תפקיד מרכזי. נבחן את האופן שבו היוצרות/ים האלו השתמשו בחוש הריח ובריחות, ונשאל: אילו אחרוּיות באות לידי ביטוי ע״י השימוש בריח בספרות? מדוע ריח ביצירות האלו וביצירות אחרות לרוב מיוחס לנשים או למיעוטים? מהו התפקיד הייחודי של הריח בספרות איטלקית בהשוואה לספרויות אחרות? וכיצד, אם בכלל, הקריאה והמחשבה על ריח בספרות עוזרת לנו להבין טוב יותר אחרוּת ואחרים/ות?

חלוקת הציון הסופי:

60% עבודה סופית (הערות מדויקות על כתיבת העבודה בשבועיים אחרונים של הסמסטר)

30% הגשה של המטלות במהלך הסמסטר (ציון כללי על בסיס הוגש/לא הוגש של כל המטלות במהלך הסמסטר)

10% השתתפות פעילה בשיעור (נוכחות, שאלות והשתתפות בדיון - תנסו לפחות פעם בכל שיעור!)